[PR] Gain and Get More Likes and Followers on Instagram.

#סיפוריםבהמשכים

57 posts

TOP POSTS

יכול להיות שהפרקים הבאים לא יהיו נעימים לכולם רק מזהירה 💚
.......................…………………
פרק 19:

הם התחילו להסביר לי.. והם השביעו אותי שאני לא אספר.
אור בחור מסובך.. איבד את הבתולים שלו בכיתה ט׳ לאיזה מישהי מבוגרת יותר..
ברח מהבית בגיל 11 לחצי שנה.
ועוד הרבה.
הבנתי למה הוא לא רצה שהם ידעו על זה.. אור רצה להתקבל לקבוצה שלהם.. ואם הם ידעו את זה, הם היו משתמשים בזה נגדו והוא פחד מזה.
אז חשבנו אך לעוות את הסיפור.
איבד את הבתולים שלו בגיל 16... למישהי גדולה יותר... עזב את הבית לחו״ל לגור עם דודה שלו לשנה כשהיה בן 11
אלה היו סיפורים שאפשר לספר. . אחרי שעזבנו את הבית של אור, נפרדתי מאלה והלכתי לראות את שי.
נפגשנו בבית קפה במרכז העיר.. מקום קצת מוזר.
היי אמרתי.
שי הרים את מבטו אלי הוא היה נראה בסדר גמור.. כאילו כלום לא קרה..
החלטתי להסגיר את עצמי אליהם הוא אמר.
הם הראו סרטונים והוכחות שאני גנבתי מבחנים והראו למנהלת שלנו... אני כנראה עוזב את בית ספר.. אבל, זה היה משהו שהייתי חייב לעשות... להפסיק לברוח. ולהתמודד עם האמת. --------------------------------------
#סיפוריםלבנינוער #סיפוריםבהמשכים #סיפוריםלבנות #סיפוריםלנערות #סיפוריםמקוריים

ראינו שיש טעות..בסיפורים בהמשכים- זה שבסיפורים בהמשכים 1 היה כתוב-״את,רוצה״ וב-2 היה כתוב-״אני,רוצה..אז סורייי!! אנחנו נמשיך לעשות כמו אחד❤️ (כתבנו על זה בסטורי) #סיפוריםבהמשכים -3

הקדמה:
..
אני שני ואני אוספת חצים.
אני גרה בעיירה קטנה באמצע יער, היער מלא בחצים של ציידים שהיו ביער מלפני אלפי שנים.
ואני מגיל קטן הייתי אוספת אותם, ממינת אותם לומדת עליהם ואפילו מכינה חצים משלי.
..
החורף הגיע ויום ההולדת השבע עשרה שלי הגיע, זה אומר שנשארו לי כמה שבועות עד שאהיה חייבת להתחתן עם מייק, נער שהוריו הם חברים טובים של הורי.
..
----------------------
מה דעתכן ?
#קצפת
#סיפור
#הקדמה
#החץהאחרון
#1
#סיפוריםבהמשכים-

הקדמה:
..
אני שני ואני אוספת חצים.
אני גרה בעיירה קטנה באמצע יער, היער מלא בחצים של ציידים שהיו ביער מלפני אלפי שנים.
ואני מגיל קטן הייתי אוספת אותם, ממינת אותם לומדת עליהם ואפילו מכינה חצים משלי.
..
החורף הגיע ויום ההולדת השבע עשרה שלי הגיע, זה אומר שנשארו לי כמה שבועות עד שאהיה חייבת להתחתן עם מייק, נער שהוריו הם חברים טובים של הורי.
..
----------------------
מה דעתכן ?
#מרשמלו
#סיפור
#הקדמה
#החץהאחרון
#1
#סיפוריםבהמשכים-

🌲//רחשי היער הקסום פרק 2// 🌲
צווחות עיט מבוהל שחג סביבי ללא הפסקה העירו אותי.
פקחתי את עיניי ואז נגלה לעיניי האסון הגדול.
ריח הבערה הגיע לאפי.
עיניי המבוהלות ריצדו במהירות- מנסות להבין מה קורה כאן.
אש בכל מקום.
שריפה!
"מהר- רוץ!" פקדתי על עצמי, מאוכזב מהתגובה המאוחרת שלי.
אספתי את חפציי בזריזות ורצתי.
מתחמק מהלהבות הגדולות.
מהאש ששורפת הכל.
מענפים בוערים שנפלו בפתאומיות לצידי.
רצתי, ומעליי העיט משגיח- כמו מנווט לי את היציאה מהלהבות.
האש כמעט והשיגה אותי, משכה אותי אליה.
עקבתי בריצה אחר העיט שהרחיק אותי מן הסכנה הבוערת- מהסיוט שחזר שנית.
כשהגענו למעיין קטן שנבע מן הסלע העיט נעצר.
הוא התבונן בי כרומז לי לעצור.
לאט לאט הסדרתי את נשימתי. תשוש מהריצה הארוכה ניגשתי אל שפת המעיין והתחלתי לשטוף את פניי מריח העשן והפיח שדבקו בהם.
הבטתי בהשתקפות פניי במי המעיין.
 תלתליי החומים התבלגנו בעצמם,פניי מלאות מלקות וחבלות ועיניי הירוקות מלאות כאב ופחד מבקשות שייגמר הסיוט ואשוב הביתה בשלום.
פעם שנייה בתוך חודשיים שאני ניצל משריפה.
בפעם הראשונה זה היה בזכות אחי לוקאס שהגן עליי בגופו מהלהבות המאיימות לשרוף הכל ושילם על זה בחייו.
ועכשיו? אם לא העיט חד ההבחנה כבר הייתי נהפך לאפר מזמן.
הסתכלתי בחזרה על העיט שלא הסיר ממני לרגע את עיניו השחורות ולחשתי לו "תודה" .
העיט כמו מקשיב לי, התקרב אליי ועלה על כף ידי המושטת לעברו.
לא יודע למה, הרגשתי צורך לשתף אותו מחשבותיי.
"אתה יודע? אני מתגעגע אליו מאוד" אמרתי בהססנות בעודי מלטף את כנפיו המרשימות של חברי החדש.
"לוקאס, הוא נורא חסר לי. אין רגע שאני לא כואב את מותו. אין יום שאני לא חושב עליו ואין לילה שבו אני לא מבקש לקום בבוקר ולהתעורר מהסיוט הזה שבו הוא לא בין החיים." הדמעות חנקו את גרוני כשאמרתי את המילים האלה.
באותו רגע הבנתי שזאת הפעם הראשונה שאני מדבר על לוקאס מאז השריפה. פשוט כי לא היה עם מי.
חודשיים של בדידות איומה.
"אתה דווקא די בסדר, למרות שאתה רק ציפור" אמרתי אל העיט שבתגובה פרש את כנפיו והטיל את צרכיו על נעליי הבלויות.
נהדר.

#רחשי_היער_הקסום #לכתוב #כתיבה #כתיבהשלי #סיפוריםבהמשכים #📒 #פנטזיה

#סיפוריםבהמשכים-4 עוד פרק ונגמר ומתחילות חדש❤️

MOST RECENT

#סיפוריםבהמשכים-4 עוד פרק ונגמר ומתחילות חדש❤️

ראינו שיש טעות..בסיפורים בהמשכים- זה שבסיפורים בהמשכים 1 היה כתוב-״את,רוצה״ וב-2 היה כתוב-״אני,רוצה..אז סורייי!! אנחנו נמשיך לעשות כמו אחד❤️ (כתבנו על זה בסטורי) #סיפוריםבהמשכים -3

#סיפוריםבהמשכים -1- החלטנו לעשות אתזה❤️ מקוות שתאהבו💗

🌲//רחשי היער הקסום פרק 2// 🌲
צווחות עיט מבוהל שחג סביבי ללא הפסקה העירו אותי.
פקחתי את עיניי ואז נגלה לעיניי האסון הגדול.
ריח הבערה הגיע לאפי.
עיניי המבוהלות ריצדו במהירות- מנסות להבין מה קורה כאן.
אש בכל מקום.
שריפה!
"מהר- רוץ!" פקדתי על עצמי, מאוכזב מהתגובה המאוחרת שלי.
אספתי את חפציי בזריזות ורצתי.
מתחמק מהלהבות הגדולות.
מהאש ששורפת הכל.
מענפים בוערים שנפלו בפתאומיות לצידי.
רצתי, ומעליי העיט משגיח- כמו מנווט לי את היציאה מהלהבות.
האש כמעט והשיגה אותי, משכה אותי אליה.
עקבתי בריצה אחר העיט שהרחיק אותי מן הסכנה הבוערת- מהסיוט שחזר שנית.
כשהגענו למעיין קטן שנבע מן הסלע העיט נעצר.
הוא התבונן בי כרומז לי לעצור.
לאט לאט הסדרתי את נשימתי. תשוש מהריצה הארוכה ניגשתי אל שפת המעיין והתחלתי לשטוף את פניי מריח העשן והפיח שדבקו בהם.
הבטתי בהשתקפות פניי במי המעיין.
 תלתליי החומים התבלגנו בעצמם,פניי מלאות מלקות וחבלות ועיניי הירוקות מלאות כאב ופחד מבקשות שייגמר הסיוט ואשוב הביתה בשלום.
פעם שנייה בתוך חודשיים שאני ניצל משריפה.
בפעם הראשונה זה היה בזכות אחי לוקאס שהגן עליי בגופו מהלהבות המאיימות לשרוף הכל ושילם על זה בחייו.
ועכשיו? אם לא העיט חד ההבחנה כבר הייתי נהפך לאפר מזמן.
הסתכלתי בחזרה על העיט שלא הסיר ממני לרגע את עיניו השחורות ולחשתי לו "תודה" .
העיט כמו מקשיב לי, התקרב אליי ועלה על כף ידי המושטת לעברו.
לא יודע למה, הרגשתי צורך לשתף אותו מחשבותיי.
"אתה יודע? אני מתגעגע אליו מאוד" אמרתי בהססנות בעודי מלטף את כנפיו המרשימות של חברי החדש.
"לוקאס, הוא נורא חסר לי. אין רגע שאני לא כואב את מותו. אין יום שאני לא חושב עליו ואין לילה שבו אני לא מבקש לקום בבוקר ולהתעורר מהסיוט הזה שבו הוא לא בין החיים." הדמעות חנקו את גרוני כשאמרתי את המילים האלה.
באותו רגע הבנתי שזאת הפעם הראשונה שאני מדבר על לוקאס מאז השריפה. פשוט כי לא היה עם מי.
חודשיים של בדידות איומה.
"אתה דווקא די בסדר, למרות שאתה רק ציפור" אמרתי אל העיט שבתגובה פרש את כנפיו והטיל את צרכיו על נעליי הבלויות.
נהדר.

#רחשי_היער_הקסום #לכתוב #כתיבה #כתיבהשלי #סיפוריםבהמשכים #📒 #פנטזיה

רחשי היער הקסום- חלק ראשון

שבילי העפר נהפכו לבוץ אחרי הגשם שהפתיע אתמול.
פילסתי את דרכי בין העצים הסבוכים ולא פעם נדקרתי ונחתכתי מענף טועה.
כיווצתי את עיניי והבטתי למעלה אל השמש שכבר הייתה בכיוון מערב. עוד מעט שקיעה- צריך למצוא מקום להעביר בו את הלילה.
תרתי סביבי בעיניי ולאחר כמה דקות של חיפושים מצאתי את אשר חיפשתי- גומחה קטנה בתוך גזע חלול המוקף שיחים קטנים שתוחמים את האיזור.
פרקתי את הציוד המועט שלי בתוך הגומחה הקטנה ויצאתי לחפש מעט גרגרים וזרדים.
בעודי פוסע בין עצי היער הגבוהים חשבתי לעצמי שזהו כבר החודש השני שלי כאן בדרכים- מחפש את הדרך חזרה הביתה.
חודשיים עברו מאז שאיבדתי את הקבוצה שלי בשריפה הגדולה שכילתה את כולם.
רק אני נשארתי מהחבורה שכללה עשרה גברים.
רק הצלקת על גב ידי תעיד על שקרה באותו לילה מר.
מאז אני נודד בדרכים, חי ממה שמציע היער וחשוף לסכנות רבות כל כך.
זה לא הזמן להתעצב, חשבתי לעצמי, צריך לשרוד- זה היה המשפט לפיו חייתי בחודשיים האחרונים.
סיימתי לאסוף מספר זרדים שיעזרו לי להדליק מדורה קטנה ללילה ולפתע הרגשתי בזוג עיניים שמביט בי.
הסתובבתי בניסיון לאתר את האדם שמסתכל עלי, אך ללא הצלחה.
"כנראה שאני רק מדמיין- השהייה הארוכה ביער עושה את שלה" חשבתי לעצמי, מנסה להאמין בכך ככל האפשר.
אבל לא באמת האמנתי בזה- והתחושה המציקה שמישהו מתבונן בי בלי ידיעתי העסיקה אותי כל הלילה ולא נתנה לי מנוחה.
במשך שעות בהיתי במדורה הקטנה שלי, מצטנף בתוך עצמי כמנסה להימלט מהקור העז ששרר.
הלהבות רקדו להם בשלהבות מרהיבות של אדום, צהוב וכחול- ואני הרגשתי איך לאט לאט אני מתמסר אליהם עד שעיניי נעצמות והכל נהיה חשוך וריק ממחשבות.

#סיפוריםבהמשכים #כתיבה #פנטזיה #📒#📚 #רחשי_היער_הקסום

פרק שמיני - פחד
קיילי

אני שוכבת על המיטה של ברוק בחדרה, שואפת לתוכי את ריח הבושם המוכר שלה ומקשיבה לקולה המרגיע.
"חכי לרגע, את מדברת כל כך מהר, אני לא מצליחה להבין מילה," היא אומרת ואני שומעת את הדאגה בקולה ומדמיינת את פניה עם קמט קטן במצח, כמו שהיא תיארה לי את עצמה פעמים רבות כל כך.
"אז הוא אמר שהוא אוהב אותי," אני אומרת בלחץ. "ואז הוא אמר שאנחנו לא יכולים להיות ביחד, נישק אותי, פעמיים, והלך," אני אומרת ומקמטת את מצחי בבלבול.
"וואו," היא אומרת בשקט ואני מרגישה את כובד גופה כשהיא מתיישבת על המיטה. "מסובך," היא מצחקקת במרירות.
"מה זה אומר?" אני שואלת אותה בייאוש. "אני אוהבת אותו, אבל הוא אמר שאנחנו לא יכולים להיות ביחד... מצד שני, הוא נישק אותי," אני מתיישבת ומרימה את אצבעותיי אל שפתי בהיסח הדעת. אני עוד מרגישה את העקצוץ המרגש של הנשיקה הראשונה שלי.
"שניכם אוהבים זה את זה," היא נאנחת.
"אבל הוא מפחד," אני משלימה אותה.
"מפחד ממה?"
"ממני."
היא שותקת ודמעה לא רצונית צונחת מתחת למשקפיי.
"את תצטרכי לשאול אותו," היא אומרת בשקט, שוברת את השתיקה בעדינות. אני מסבה את פניי אל המקום שממנו בוקע קולה, בניסיון להביט בה באטימות, ואני מרגישה מעט מבוכה שהיא מסטה את פניי קצת ימינה, אליה.
"את תצטרכי לשאול אותו אם הוא יכול להתמודד עם האהבה הזאת."
°
ממשיכה בעוד 80 לייקים!😘🐼
--------------------------------------------------#books #stories #story #blindgirl #blindpeople #blind #hebrow #עברית #סיפוריםבהמשכים #סיפור #סיפורים #שיכרוןהצבעים
------------------------------------------------------------------

פרק שביעי - עד שהשמש תיעלם
מייקל

אני אוחז בעדינות בידה של קיילי ומוביל אותה אל מחוץ לבניים ההומה, אל החצר הגדולה שבה נוכל לדבר בשקט.
"קיילי," אני מתנשף. היא לוחצת מעט את ידי ומתקרבת אליי. "אני כל כך מצטער על מה שקרה. אני לא ידעתי שזה יכול לקרות," אני אומר לה. אני רוצה להתקרב אליה, אבל אני יודע שלא אוכל לעמוד בפיתוי לנשק אותה, ואז היא לעולם לא תסלח לי.
היא תחשוב שניצלתי אותה.
היא תחשוב שכל זה היה תכסיס.
היא תגלה את האמת.
אני משתנק מעט ממחשבותיי והיא מתקרבת אליי עוד יותר. ראשה טמון בחזי וידינו שלובות זו בזו.
"אני מאוד מחבב אותך, קיילי," אני אומר.
"גם אני אותך," היא אומרת חלושות ודמעה קטנה ושקופה צצה מאחורי המשקפיים הכבדים שהסגירו על עיוורונה.
"אני לא טוב עבורך, קיילי. אני אהרוס אותך. אנחנו צריכים להפסיק." אני לוחש, וקולי נשמע עבורי כל כך מרוחק ולא מתאים לי. הוא סותר את כל הרגשות שלי עבורה.
זה נכון.
אתה לא מתאים לה.
אתם תתפרקו ביחד.
"לא נכון," היא אומרת ומרימה מעט את ידינו השלובות. "אתה אדם טוב, מייקל. אני בוטחת בך," היא אומרת וקולה נשבר כשהיא אומרת את שמי. דמעות נוספות יורדות במורד פניה.
"אני אוהבת אותך," היא אומרת ומרימה את פניה. אני רואה את עיניה הריקות מבעד למשקפיה, עיניים מפוחדות ושבורות, עיניים שלא יכולות לראות. ידה הדקה מגיעה במהוסס אל פניי והיא מעבירה אותה ברפרוף על לחיי.
אני רוכן אליה מעט ומעביר קצוות שיער סוררת אל מאחורי אוזנה. ידי ממשיכות בעקבות שערה אל צווארה ואל פנייה העדינות.
אני רוכן אליה עוד קצת, והיא מרגישה בי ומתרוממת על קצות אצבעותיה.
אני תומך בערפה ביד אחת וביד שנייה מחזיק אותה במותנה כשפתי פוגשות בשפתיה ברכות, ואנחנו נשארים כך, צמודים, לרגעים ספורים בחושך השקט.
כשאני מתרחק ממנה אני רואה את ההיסוס בפניה השקטות, והפעם אני מנשק אותה שוב, בבטחון רב יותר ובתשוקה עזה יותר.
היא מחזירה לי בנשיקה, אך אז אני תופס מה אני עושה ואיפה, ואני מתנתק מהנשיקה המתוקה שערגתי לה במשך כל הזמן שהכרתי אותה.
"קיילי," אני אומר בשקט ומצמיד את מצחינו. ידי מלטפות את לחייה בידיעה שלעולם לא אוכל להרשות לעצמי לגעת בה עוד.
"אני אוהָב אותך עד שהשמש תעלם," אני לוחש ועוזב אותה לבד, בחשיכה.
ממשיכה בעוד 60 לייקים!!! 😍😁
-------------------------------------------------------------------------#books #stories #story #blindgirl #blindpeople #blind #hebrow #עברית #סיפוריםבהמשכים #סיפור #סיפורים #שיכרוןהצבעים
-------------------------------------------------------------------------

כן כן, החלטתי לפנק אותכם עם עוד פרק של קיילי ^^ קשה לכתוב מנקודת המבט שלה, כי ´המבט´ די חסר בזה, אז לא יהיו הרבה כאלה.
וכן, אני יודעת שהוא לא יצא כול כך טוב, מבטיחה לפצות אתכם בפרק מרגש בקרוב 😘
פרק שישי - אני צריך להגיד לך משהו
קיילי

עיניי נפקחות באיטיות כשמדקרת של כאב מקוננת בראשי. השחור הרגיל מקדם את פניי בברכה, ואני מסירה את כיסוי העיניים שלי בעדינות ושמה אותו על השידה. אני מגששת עם ידי, תרה אחר משקפי השמש שלי, וכשאני מוצאת אותם אני מרכיבה אותם על עיניי וקמה.
רגליי נתקעות בדבר מה קשהמחוץ לשמיכה.
"קיילי!" קולה המתרגש של ברוק נשמע ואני מרגישה את זרועותיה נכרכות סביבי.
"ברוק? מה קרה?" אני שואלת אותה בבלבול.
"את לא זוכרת?" היא אומרת בעצב ומתרחקת ממני.
"לא... מה קרה?" אני שואלת שוב בעדינות.
"אתמול, בערך לפני אחת בלילה, מייקל רץ לתוך החדר כשאת בידיים שלו, מעולפת. בהתחלה חשבתי שהוא עשה משהו, אבל הוא אמר שעברה שם משטרה ופשוט... נפלת. הוא פחד לחכות לאמבולנס, הוא ידע שיקח זמן עד שהוא יגיע או יעשה משהו, אז הוא פשוט רץ לפה בפאניקה. לקחתי אותך לאחות, והיא רק אמרה שאנחנו צריכים לתת לך לנוח," היא מסיימת את דבריה ואני מרגישה את ידה נעה בקלילות על שערי.
"לא הסכמתי להשאיר אותך לבד עם מייקל, אז פשוט נשארתי פה, ליתר ביטחון." היא מעודדת אותי, גורמת לי להרגיש ביטחון.
"אני חושבת שאני זוכרת," אני אומרת בשקט.
"האורות סינוורו אותי. משקפי השמש לא היו מספיקים." קולי הופך ללחישה כשאני נזכרת בכאב הנוראי שחשתי.
"אני מצטערת, הכול באשמתי!" היא אומרת בחרטה. "לא הייתי צריכה לתת לך את המשקפיים האלו. אני כול כך מצטערת..." קולה נחלש והא מחבקת אותי שוב. אני מחזירה לה בחיבוק, ובדיוק אז מייקל נכנס לחדר.
"קיילי," הוא מתנשף. "אני צריך להגיד לך משהו."
°
ממשיכה בעוד 50 לייקים!😜👍
-------------------------------------------------------------------------#books #stories #story #blindgirl #blindpeople #blind #hebrow #עברית #סיפוריםבהמשכים #סיפור #סיפורים #שיכרוןהצבעים
-------------------------------------------------------------------------

פרק חמישי - את רוצה לצאת איתי?
חלק ב'
מייקל

אני מחזיק בידה של קיילי המובכת ומוביל אותה אל הקפיטריה, שם התאגדו חבורה של שביעיסטים וששיסטים, שבראשם ג´ורדן, לצפות במחזה.
"מייקל, תאט, זה מהיר לי מדי!" קיילי מאדימה בנוכח הקרבה אליי, ואני נאנח.
"אל תדאגי, את לא תפלי. אני מחזיק אותך." אני משתדל כמה שאפשר שאני לא אשמע מתוח כמו שאני באמת, כדאי שהיא לא תלחץ ולא תגיב בהגזמה.
אני דוחף את הדלתות של הקפיטריה ברעש, כדי לסמן לג´ורדן ולחבריו להיות בשקט.
אני מוביל אותה פנימה, מאט קצת ומושך אותה לעברי.
היא צמודה אליי, ואני מחזיק את זרועותיה כדי שלא תתרחק.
"קיילי," אני מתנשף ומתקרב אליה עוד, למרות תזוזותיה הקטנות שביטאו את ההתנגדות השקטה שלה.
'אני מצטער קיילי.'
"אני חשבתי על זה הרבה..." אני אומר קול שקט, מספיק שקט שהיא תשמע אותי אל שג´ורדן לא ישמע ולא ישתמש בזה נגדי.
"ואני לא רוצה שיקרה לך שום דבר רע. אני רוצה להגן עלייך," אני אומר ומתקרב אליה עוד קצת.
"מייקל, מה אתה רוצה?" היא עונה, כשגבותיה נוטות מעט למטה.
"אני רוצה אותך," אני אומר.
"קיילי..." אני אומר ומתרחק ממנה קצת, מזהה את החשש שלה.
"את רוצה לצאת איתי?"
היא מרכינה את ראשה, ואני משחרר את זרועותיה שנשמטות לצד גופה.
היא מחייכת מעט ומחזיקה את ידיה זו בזו.
"מייקל, אני... כן, אני אשמח... נדבר אחר כך?" היא מגמגמת בשקט, מנשקת את לחיי, וממהרת לצאת מהקפיטריה כשסומק על פניה.
'אני רק מקווה שתסלחי לי.'
"קיבלת מה שרצית, ג´ורדן. אם לא תגיד שום דבר למנהלת, אתה אבוד!" אני צועק לאוויר הקפיטריה, והולך משם בכעס.
°
ממשיכה בעוד 43 לייקים, כולל בחלק א'! לא ממשיכה אם יש רק בחלק אחד!💩😂
-------------------------------------------------------------------------#books #stories #story #blindgirl #blindpeople #blind #hebrow #עברית #סיפוריםבהמשכים #סיפור #סיפורים #שיכרוןהצבעים
-------------------------------------------------------------------------

פרק חמישי - את רוצה לצאת איתי?
חלק א'
מייקל

אבל זה לא הוגן! הוא הטריד את קיילי!" אני אומר ביאוש למנהלת. אני יושב על כיסא מרופד במשרדה ומנסה לשכנע אותה שמעשי היו מוצדקים.
המשרד שלה הוא קטן וחנוק, כשריח חזק של בושם פזור בחדר. שולחנה הקטן ניצב במרכז החדר, כשעליו כמה טפסים, מחשב, כוס קפה וכלי כתיבה. הקיר הימני מכוסה בספרים על שידות, בקיר מאחוריה יש אדן חלון ועליו כמה עציצים, ובצד השמאלי של החדר ניצבים כמה שולחנות עליהם מגירות ותיקיות של תלמידים.
המנהלת היא אישה בגיל העמידה, עם שיער מתולתל חום שאסוף לפקעת על ראשה, עיניים חומות טובות ושפתיים צרות ואדומות.
היא מורידה את משקפיה בעלי המסגרת האדומה ומסתכלת עליי בעיון.
"אתה מתכוון שהוא נגע בה בצורה לא הולמת?" היא שואלת ואני נושך את פתי התחתונה בתסכול.
"לא, הוא צחק על העיוורן שלה..." אני אומר ומגרד בעורפי. השמטתי מסיפורי את החלק שבו קיילי הכתה אותו, לא רציתי שהיא תואשם או תקבל דיווח ראשון שלא הגיע לה.
המנהלת משלבת את ידיה ונשענת אחורה על כיסאה.
"אני רואה שאכפת לך מקיילי," היא אומרת בסיפוק.
"כן, כמובן!" אני אומר ומזדקף במושבי.
"ובכן, מייקל... אני מוכנה להעלים עין מכך, בתנאי אחד. ג´ורדן חייב לבוא אליי ולהגיד שהוא סלח לך, אחרת אין לי מה לעשות." היא מיטיבה את משקפיה על אפה ונועצת בי מבט קר.
"שאני לא אשמע ממך עוד דיווחים, מייקל." *** "אני חושב שזה כבר ברור שזה לעולם לא יקרה," ג´ורדן, השביעיסט, מחייך בניצחון.
"אתה יכול להגיד שלום לחברה שלך, שמעתי שאתה בכלל מקליפורניה," הוא אומר ומשלב את ידיו.
"אנחנו לא חברים," אני אומר ומשתדל לעצור את הסומק שעולה במעלה פניי. אני מאגרף את ידיי ועוצם את עיניי בכעס.
"כול דבר שתרצה," אני אומר בכניעה לאחר שתיקה קצרה. "רק תגיד למנהלת שאתה סולח לי." אני מתייצב מולו, בידיעה שהוא ניצח אותי.
"טוב..." הוא משחק בעור שמתחת לציפורניו.
"אתה כרגע אמרת שאתם לא חברים, נכון?" הוא שולח לעברי מבט ערמומי ואני מרים את גבתי.
"תזמין אותה לצאת איתך," הוא פוסק.
"מול כולם."
°
חלק ב' בעוד עשר לייקים! 💝
-------------------------------------------------------------------------#books #stories #story #blindgirl #blindpeople #blind #hebrow #עברית #סיפוריםבהמשכים #סיפור #סיפורים #שיכרוןהצבעים
-------------------------------------------------------------------------

תיוג חינם!
תכתבו בתגובות ואני אתייג אתכם לפרקים הבאים כדי שתוכלו לקרוא 📕
רק לעוקבים פעילים!!! 😎💩 מתייגת קבוע ❤
יום עצמאות שמח, כולם!!! 😘
-------------------------------------------------------------------------#books #stories #story #blindgirl #blindpeople #blind #hebrow #עברית #סיפוריםבהמשכים #סיפור #סיפורים #שיכרוןהצבעים
-------------------------------------------------------------------------

פרק רביעי – עיניים לבנות
מייקל

אני הולך בהיסוס ליד קיילי וברוק, כשברוק צמודה אל קיילי ומכריחה אותי לשמור מהן מרחק.

אני מגרד בעורפי במבוכה בכול פעם שהיא נועצת בי מבט ספקני כדי לוודא שלא התקרבתי אליה יתר על המידה. אנחנו הולכים בשקט בין המסדרונות ההומים, כששקט מסתרר ברגע שהאנשים לידינו רואים את מקל ההליכה של קיילי השלווה. "עיוורת, הא?" קול מחוספס נשמע. אני מסתובב אחורה, כמו קיילי וברוק, ורואה את אותו שביעיסט שהפיל את קיילי ביום שבו נפגשנו לראשונה. "אז מה עיוורת עושה בבית ספר רגיל?" הוא מתקרב אלינו ויוצר מעגל תלמידים תוהים מסביבנו. הוא מתכופף אל קיילי, שחיוכה העדין נעלם, ועושה פרצופים מגוחכים מול פניה. אני חורק את שיניי, וברוק נראית כאילו היא הולכת לרצוח אותו בכול רגע נתון. קיילי אומנם לא רואה אותו, אך כנראה חשה בנשימתו כי היא מרביצה במקלה על רגלו.

השביעיסט מסנן קללה מפוארת מפיו ואוחז ברגלו באוויר. הוא משלח קללות על קיילי במרחב המסדרון וקיילי לעומת זאת נסוגה אחרוה ונתמכת בידה של ברוק. ברוק עוזבת את ידה ופונה אל השביעיסט, אך אני לא מצליח להתאפק ושולח מכה חזקה אל מתחת ללסתו. ראשו עולה למעלה בזווית מפחידה ואז הוא נופל על הקרקע בחבטה עמומה. הוא מוחה מעט דם משפתו, קם, והולך לעבר אגף החדרים.

אני חורק שיניים, והאספסוף מתפזר וחוזר לעיסוקיו בזמן שאני חוזר אל קיילי וברוק ההמומות. אני עוקף את ברוק ופונה ישר לקיילי, שמשפילה את מבטה מעט. היא בטח הבינה לבד מה עשיתי. אני מביט במשקפייה השחורים מעט, ואני עוד מצליח לראות מבעדיהן עיניים לבנות פעורות, בלי שום צבע. אני נושך את שפתי התחתונה ואז מחבק אותה, עוטף אותה בזרועותיי ומניח יד על שערה החלק. אני לא מרגיש את ידיה הקטנות עליי, אך אני לא עוזב אותה. אנחנו נשארים כך מעט זמן, עד שקול צרוד מהרמקולים מרחיק אותי ממנה בלאת ברירה. "מייקל ליסט," אומר הקול הצרוד של המזכירה. "גש לחדר המנהל בבקשה וארוז את חפציך. דווחה הפרעה שלישית."
ממשיכה עוד 40 לייקים! 🎀
-------------------------------------------------------------------------#books #stories #story #blindgirl #blindpeople #blind #hebrow #עברית #סיפוריםבהמשכים #סיפור #סיפורים #שיכרוןהצבעים
-------------------------------------------------------------------------

פרק שלישי - אופס

מייקל
אני מסתכל בעיניה החומות, העקשניות. היא מכווצת את גבותיה ושפתיה המלאות סגורות בכעס. רעש המים הבוקע מהמקלחת שובר את הדממה והמתח בינינו. היא משלבת את ידיה על חזה המלא, ורגליה עם הג´ינס הצמוד משולבות בחוזקה. היא יושבת על מיטתה של קיילי וריח הבושם העדין שלה מגיע לאפי. "אם אתה תפגע בה פעם אחת, אתה אבוד," היא אומרת בקול נוקשה. שיערה הכהה המתולתל מסגר את פניה הנאות. הוא מלחך את קצות כתפיה ונתחב אל מאחוריה אוזנייה, ללא הצלחה. חולצתה המשובצת מקופלת עד למרפקיה ומגפיים שחורים אופנתיים מכסים את רגלייה בהדר. "למה נראה לך שאני אעשה דבר כזה?" אני שואל ומרים את ראשי בהתנשאות. היא לא עונה ורק מכווצת את עיניה עוד יותר.  עורה הכהה בולט על רקע הקירות הלבנים של החדר. "ברוק! סיימתי!" קולה של קיילי נשמע מהמקלחת וברוק קמה בתנופה מהמיטה, מושכת איתה את בגדיה של קיילי.

אני מסתכל על אזור המקלחת, וכשקיילי יוצאת מהחדר עטופה במגבת וברוק לצידה, מכוונת אותה, ברוק נועצת בי מבט מקפיא ואני מסיט את עיניי במבוכה. "או שתצא החוצה או שתסתובב. אל תנצל את ההזדמנות." היא אומרת ומעבירה את אצבעה על גרונה, בסימן של הרג. אני ממהר להתובב עם פניי לקיר.

אני שומע את המגבת נשמטת על המיטה מגופה של קיילי ואת ברוק לוחשת לה ומושיטה לה בגדים. אני נושך את שפתי ומנסה להתאפק, אך בסופו של דבר אני מסובב את ראשי ומציץ מעבר לפינה. קיילי עמדה עם פניה לקיר, כשערה הרטוב אסוף לצד אחד. עיניי סוקרות ברעבתנות את גופה החלק והחטוב, את קימוריה שהוסתרו מתחת לבגדים הארוכים ואת רגליה הרזות. אני מסתובב כולי ונשען על הקיר, כשאני נושך את שפתי בחוזקה. עיניי נפערות כשהיא חצי מסתובבת  אל כיווני ורק גופייה קטנה שהצמידה לחזה הסתיר את שדיה.

עינייה החומות של ברוק פגשו בשלי, וצעקת זעם נפלטה מפיה.

אני ממהר להסתובב, למרות שאני יודע שהיא יודעת מה הספקתי לראות. "אופס," אני מגחך קצת בעוד שברוק ממהרת להלביש את קיילי ומסננת קללות מגוונות מפיה.

ממשיכה עוד 38 לייקים!!!😎👍
-------------------------------------------------------------------------#books #stories #story #blindgirl #blindpeople #blind #hebrow #עברית #סיפוריםבהמשכים #סיפור #סיפורים #שיכרוןהצבעים
-------------------------------------------------------------------------

פרולוג

מייקל

אני רץ בכול כוחי. רגליי השריריות נעות בקצב אחיד על הצוק השברירי, עוקבות אחריי קיילי. היא רצה במהירות אדירה, נוטשת את מקל ההליכה שלה ומשקפיה נוטים ליפול. עיניה העצומות בוכות ואני מנסה לעצור אותה לפני שתיפול מהמצוק. "קיילי!" אני צועק בכול כוחי. 'אלוהים, הקטנה הזאת מהירה.'
"קיילי, בבקשה!" אני מתחנן.

אך היא לא עוצרת.

היא ממשיכה, מתקדמת עוד ועוד לצוק המסוכן.

אני מאיץ, משקיע את שארית כוחותי כדי להציל אותה. רגלה נתקעת באבן גדולה והיא נופלת מעבר לגדר הנמוכה שבקצה הצוק, אל עבר הסלעים המחודדים בקצה.

צרחה נוראית נפלטת מפיה, ואני שולח את ידי אליה, בתקווה שזה לא מאוחר מדי.

שכחתי שהיא לא יכולה לראות אותה.

חודשיים לפני כן.
"אני לא מבינה את זה!" היא אומרת. "למה האותיות שלכם כול כך מסובכות?" היא שואלת ביאוש. "הן לא מסובכות, הן פשוט..." אני מגרד בעורפי ונועץ מבט בנקודות הבולטות שסימנו את האות מ´ בדפוס כדי להראות לקיילי את האותיות שבהן אנחנו משתמשים. "טוב, כן, הן מסובכות." אני מצחקק בעצבנות וקיילי צוחקת בניצחון. "אולי נעבור שוב על הברייל?" אני מציע, וקיילי שוב לוקחת את ידי ועוברת איתה על הנקודות הבולטות שבספר שלה.

אני מתענג על מגעה העדין ונושך את שפתי בעורגה. 'אני כול כך רוצה אותה.' היא מלמדת אותי שוב ושוב את האותיות, ואז אני חוזר איתה על האותיות הרגילות. "מה יקרה אם אני לא אצליח ללמוד דפוס?" היא אומרת בדאגה. "מייקל, אני מבקרת את הורי בוושינגטון בקרוב לחודשיים. אין לי טלפון, אז לא אוכל להתקשר אליך. ואם גם לא אוכל לשלוח מכתבים? איך נתקשר?" אני אוהב את המילים הרהוטות בהם היא משתמשת, ואני חורט את קולה היפה במוחי.
"אני אלמד בשבילך ברייל," אני אומר ומנשק את מצחה. "את יודעת, זה עוול להיות כול כך יפה בלי אפשרות לראות זאת," אני אומר בקול מפלרטט, מקווה שהפעם היא תגיב בחזרה. היא רק מסמיקה ומפנה את מבטה למטה, כמו שתמיד הייתה עושה כשהיא הייתה חושבת.
"בשבילי אין יופי," היא אומרת בקדרות.
"יש רק קול."
°
°
°
ממשיכה בעוד 15 לייקים ושלוש תגובות🌸
-------------------------------------------------------------------------#books #stories #story #blindgirl #blindpeople #blind #hebrow #עברית #סיפוריםבהמשכים #סיפור #סיפורים #שיכרוןהצבעים
-------------------------------------------------------------------------

פרק 24:
..................................
אני אוהב אותה.
עבר שבוע מאז הנשיקה. לא יכולתי להפסיק לחשוב עליה.
לא ראיתי אותה כול השבוע.. ואז ראיתי אותה.. בין בניין יא ליב נותנת מכתב לתלמיד מי״ב.
אחרי בית ספר הלכתי הבייתה. המחשבות שלי היו מעורבבות.
היו לי הרבה דאגות.
החלטתי ללכת לבית של אלה.
הגעתי לבית שלה ואמא שלה הכניסה אותי. היא אמרה שהיא בחדר שלה.
עליתי והדלת הייתה פתוחה. נכנסתי, ואלה עשתה שיעורים. היא עצרה הרימה את ראשה ואמרה און?
הלכתי לכיוונה בלי לומר מילה. היא קמה מהמיטה עם פרצוף מבולבל.. ושאלה הכול בסדר? הסתכלתי לה בעיניים ונישקתי אותה. הצמדתי אותה לקיר באגרסיביות ולא עזבתי.. היא זרמה איתי.
ואז הפלתי אותה על המיטה שלה, היא נשכבה ושוב התנשקנו.
זה היה מדהים.
וואו היא אמרה.. כן אמרתי.
--------------------------
נהיה לוהט פה 🔥😱
#סיפוריםמקוריים #סיפוריםלנערות #סיפוריםלבנות #סיפוריםבהמשכים #סיפוריםלבנינוער

פרק 23:
......................................
היא הסתכלה לי בעיניים. יש לה עיניים יפות הן מזכירות לי דבש.. והרגשה של קיץ וחמימות.
השיער שלה היה אסוף באופן מושלם, והיא הגלישה את האצבעות שלה דרך החתיכות הקצרות של השיער שלה שנפלו.
לא יכולתי להתאפק.
התקרבתי אליה הרגשתי את הנשימות שלה הן נעשו מהירות.. כאילו היא הייתה בלחץ..
ונישקתי אותה.
התגעגעתי להרגשה הזאת של השפתיים הרכות שלה.
כשהתנתקנו מהנשיקה אלה הייתה המומה.. אני לא חושב שממני.. אני חושב שזה היה מכמות האנשים שהסתכלו עלינו מסביב.
און... היא אמרה.
אתה במערבולת רגשות כרגע.. בגלל שי.. אני..
אני לא חושב שזאת הייתה טעות.אמרתי
ברור שרציתי את זה! זאת אלה. חלמתי על היום הזה.
היא קמה מהדשא והלכה בלי לומר מילה. ---------------------------
שבוע טוב ❤️ #סיפוריםמקוריים #סיפוריםלנערות #סיפוריםלבנות #סיפוריםבהמשכים #סיפוריםלבנינוער

פרק 22:
...................................... הייתה דממה בכיתה.
אבל לא מהסוג המרגיע... מהסוג השני.. כאילו שכולם כבר ידעו.. כולם שמעו על שי. אז הם פשוט שתקו.
שקט דממה בכיתה.
והמורה נכנסה.
שלום לכולם. אני מנחשת ששמתם לב.. אבל שי כבר לא לומד איתנו יותר.
והשקט ממשיך.
אחרי השיעור יצאתי בריצה מהכיתה. לא יכולתי להיות שם יותר.. וישבתי על הדשא באמפי המרכזי של בית הספר. משמאלי ילדות צחקו וסיפרו רכילות ומימיני כמה בנים שיחקו פוטבול.
שכבתי על הדשא והסתכלתי על העננים.
יום יפה חשבתי לעצמי.
פתאום אני רואה צל גדול
היי און. אלה אומרת בקול חלש. היא התיישבה לידי ולא קמתי.
אני יודעת שזה קשה און... אבל אתה צריך להבין.. שזה לא באשמתך.. זה הגיע לו.
קמתי והסתכלתי עליה במבט מבולבל.
זה הגיע לו?! זה מה שאת חושבת? הרמתי את הקול. זה לא מגיע לאף אחד.
אתה צודק היא אמרה. ~~~~~~~~~~~~~~~~~~
#סיפוריםלבנינוער #סיפוריםבהמשכים #סיפוריםלבנות #סיפוריםלנערות #סיפוריםמקוריים

פרק 21:
******************************
כמובן שאיחרתי
לשיעורהחלטתי לא להיכנס.
ואביתר בא לכיווני..... היי און! מה קורה.. אז אני מקווה ששמעת מה קרה עם שי.. אני מקווה שאתה שיכנעת אותו להסגיר את עצמו. אבל מבחינתי, אתה משוחרר. אבל תגיד לחברה שלך, שלא גמרתי איתה.

הרגשתי הקלה. הרגשתי טוב ושמח ששי עשה את זה. למרות שזה כול כך אגואיסטי.... הוא לא ילמד איתי יותר.

הלכתי לכיתת מחשבים שלי וזה מול כיתת כימיה. הרגשתי לא בנוח להגיע לצד הזה של בית ספר.. ראיתי את גלעד מחוץ לדלת מדבר עם תלמידה. זה כול כך מגעיל אותי המחשבה שהוא.. פדופיל... ומי יודע מה הוא עושה.. אבל לא הבנתי משהו. למה יובל לא מתלוננת? או שכול זה מרצונה?
לא ידעתי מה אני חושב יותר.

נכנסתי לכיתה ושי לא היה שם.
******************************
איך היה השבוע?
Xoxo
#סיפוריםלבנינוער #סיפוריםבהמשכים #סיפוריםלבנות #סיפוריםלנערות #סיפוריםמקוריים

Most Popular Instagram Hashtags